החלטה בתיק רע"פ 11782/04

           בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בע"פ 7277/04, מפי כב' הנשיא י' פלפל והשופטים נ' הנדל ו-ר' יפה-כ"ץ.

2.        המבקש הורשע בבית-משפט השלום באילת בביצוע עבירה של הצבת מכשול ברחוב, עבירה לפי סעיף 2 לחוק עזר לאילת (שימור רחובות), תש"ם-1979, ובעבירה של אי-מילוי דרישה לסילוק המכשול, עבירה לפי סעיף 9(ג) לחוק העזר האמור. כדברו של כתב האישום, הציב המבקש ספינה על שפת המרינה באילת בכדי לשפצה, ללא היתר מן הרשות המקומית. הכרעת הדין התבססה על חמישה-עשר כתבי אישום מאוחדים שהוגשו בגין חמישה-עשר דו"חות שונים של ברירות קנס ואשר הוצאו  כנגד המבקש לשם פינוי הספינה. ברירות הקנס לא הוצאו אלא לאחר שהמבקש קיבל התראות רבות, שבהן נדרש לסלק את הספינה מהמקום בו היתה מוצבת. בית-המשפט הרשיע את המבקש והטיל עליו - בגין כל כתב-אישום מתוך החמישה-עשר - קנס בסך 980 ש"ח (הקנס בגין כל דו"ח עמד על 490 ש"ח, אך המבקש חויב בכל יום בכפל קנס, קרא, ב-980 ש"ח ליום). בסך הכל חויב המבקש בקנס בסך 14,700 ש"ח. בנוסף, הורה בית-המשפט למבקש לסלק את הספינה מרשות הרבים תוך 45 ימים, ואם לא יעשה כן ניתנה רשות לעירייה לפנותה ולחייב את המבקש בהוצאות הפינוי. 

3.        המבקש ערער על הכרעת הדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. בערעור נטען, בין היתר, כי זה מכבר זוכה המבקש מארבעה כתבי אישום שהוגשו כנגדו ולכן אין להרשיעו בשנית. עוד נטען, לחלופין, כי לא ניתן היה להאשימו ב-15 מעשים שונים, שכן המדובר למעשה בעבירה אחת ויחידה. המבקש הוסיף וטען טענות עובדתיות שונות, ובהן כי הספינה לא הוצבה ב"רחוב" ומכאן שלא נתקיימו יסודות העבירה. בית-משפט קמא דחה את טענותיו של המבקש. עם זאת, נקבע כי בכתב האישום המתוקן אשר הוגש כנגד המבקש אין מפורטים התאריכים בהם נטען שהספינה הוחזקה במקום האסור. בית-המשפט קבע כי לו רצה התובע לייחס למערער 15 מעשים שונים, על-פי הדו"חות המקוריים, היה מקום לציין את התאריכים האמורים בכתב האישום המתוקן. עוד צוין כי לא ניתנו עדויות על 15 מועדים שונים של ביצוע העבירה, אלא על קיום המפגע באופן כללי. בכתב האישום המתוקן מצוין תאריך אחד, אשר בו נשלחה התראה למבקש, כך שניתן להניח שבאותה עת כבר עמדה הספינה במקום האסור. בית-המשפט המחוזי קבע אפוא כי היה מקום להרשיע את המבקש בביצוע עבירה אחת בלבד. הערעור התקבל במובן זה שהמבקש הורשע בביצוע עבירה אחת בלבד. בהתאם לכך, הוקטן הקנס אשר הוטל על המבקש ותחת אשר יעמוד על סך של 14,700 ש"ח, הועמד הקנס על סך של 1,500 ש"ח.

4.        בבקשה שלפניי טוען המבקש כי קנה את הסירה בהיותה מונחת במקום בו נמצאת היא היום בלא שהזיזה; כי המקום שימש לשיפוץ סירות; וכי מכל מקום לא הניח את הסירה ב"רחוב". כן חוזר המבקש על הטיעון אותו העלה בבית-המשפט המחוזי, ולפיו זוכה מהאשמות קודמות וכי מטעם זה אין לדונו בשנית בגינן. עוד טוען המבקש כי טעה בית-משפט השלום משציווה צו פינוי כאשר כלל לא התבקש לכך מטעם התביעה. לבסוף, נטען כי משהחליט בית-המשפט המחוזי להרשיעו אך בעבירה אחת, היה עליו להעמיד את הקנס על סך 490 ש"ח בלבד ולא על 1,500 ש"ח.

5.        דינה של הבקשה דחייה, שכן אין היא מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123. עוד אציין כי סבורני שלא נגרם למבקש כל עיוות דין וכי החלטתו של בית-המשפט המחוזי מבוססת היא ובדין יסודה.

6.        ואולם, טענה אחת לגביה נתבקשה הבהרה מטעם בא-כוח המדינה היא הטענה לעניין גובה הקנס אשר הטיל בית-משפט קמא על המבקש. שהרי המבקש הורשע בעבירה אחת אשר הקנס בגינה עומד על 490 ש"ח (או 500 ש"ח לכל היותר לפי חוק העזר), כיצד זה אפוא הטיל בית-משפט קמא על המבקש קנס בסך 1,500 ש"ח? בעניין זה מקובלת עליי תשובת המדינה, שלפיה הקנס הורכב מ-490 השקלים אשר הוטלו כקנס בגין העבירה המקורית ובנוסף להם קנס של 50 ש"ח בגין כל יום בו לא מולאה הדרישה לפינוי הספינה. הקנס הוטל על המבקש הן בשל העבירה המקורית והן בשל הימים בהם לא קיים את הדרישה לפינוי הספינה, ובכך אין פסול.

7.        הבקשה נדחית. המבקש ישלם את הקנס כאמור בפסק-דינו של בית-משפט קמא עד ליום 10.3.05. יתר הוראות גזר-הדין תעמודנה על כנן, כמיצוות בית-משפט קמא.

ניתנה היום, י"ח באדר א' התשס"ה (27.2.2005).

                                                                                      המישנה לנשיא

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   של התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: